מזרני כפר סבא סחר בינלאומי בע"מ נ' גלבוע

פסק דין

1.בפני תביעה שטרית על סך 1,500 ש"ח (לא כולל הוצאות ושכ"ט, ולא כולל ריבית והצמדה מיום 10.6.2006), על פי שיק שהוגש לביצוע בהוצאה לפועל על ידי מזרני כפר סבא סחר בינלאומי בע"מ ("המשיבה") כנגד הגב' פנינה גלבוע ("המבקשת"). המבקשת הגישה התנגדות לביצוע השיק, והגם שתמכה אותו בתצהירה, עיקר גרסת ההגנה הובא מפי בעלה, עוה"ד אלי גלבוע, והוא אף זה שנחקר בדיון.

2.העובדות שאינן שנויות במחלוקת הן, שהמבקשת ביקשה לרכוש זוג מזרנים מאת המשיבה, לפני 4 שנים, ולאחר דין ודברים עם נציגת המכירות לגבי מידת הקושי של המזרנים, השלימה את הרכישה. סך העסקה היה 2,000 ש"ח, מתוכם שולם סך 500 ש"ח במזומן, והיתרה בשיק המדובר. לימים, בעקבות טענות המשיבה לגבי טיב המזרנים וקשיותם, באו הצדדים בדברים, לרבות בחינת אפשרות של החזרת המזרנים והחלפתם באחרים, אולם דבר לא יצא מכך. המזרנים נותרו בשימוש המבקשת ובעלה.

3.טענות המבקשת, בקליפת אגוז, הן, כי נציגת המשיבה אישרה כי יוכלו לבטל את העסקה, כי התנהל מו"מ עם מנהל המשיבה, ובסופו סבר בעלה של המבקשת, כי תוצאת הדברים היא, שהמשיבה מסתפקת בסך של 500 ש"ח בתמורה למזרנים, שכן אחד מהם פגום, והם אינם בדרגת הקושי הרצויה. במישור המשפטי, טענתה היא לכשלון תמורה מלא בשל אי התאמה בממכר, או לויתור.

4.טענות המשיבה, בקליפת אגוז, הן, כי היה מדובר בהזמנה מיוחדת של מזרנים לפי מידה, כי המבקשת אכן יכולה היתה לבטל את העסקה, אולם רק בכפוף לתשלום סך 35% משווי העסקה, ככתוב בטופס ההזמנה, וכי המשיבה מעולם לא ויתרה על המגיע לה. משפטית, לא ניתן לטעון לכשלון תמורה מלא שעה שהמזרנים נותרו ברשות המבקשת, ואף נעשה בהם שימוש במשך שנים.

5.לאחר שנחקר עוה"ד גלבוע, והצדדים סיכמו טענותיהם, בחרו הצדדים, בנסיבות העניין, לבקש מביהמ"ש ליתן פסק דין, ללא נימוקים, על פי הקבוע בסעיף 79א'(א) לחוק בתי המשפט בהסתמך על חומר הראיות, הטיעונים וכתבי הטענות.

6.כך הסכימו הצדדים, וטוב שכך הסכימו, שכן "יפה כוח פשרה מכוח הדין" (תוספתא, סנהדרין א', ט"ו).

"פסיקה בדרך של פשרה פירושה שבית המשפט לא ידרש להכריע את הדין ולתת פסק דין על פי קביעה שבעל דין זה או אחר צודק במחלוקת על פי הוראות החוק או הדין אלא משמעותה שביהמ"ש יתן פסק דין על דרך הביניים והמיצוע שבין טענות שני הצדדים." (ר' ת.א. (ב"ש) 187/93 – פרץ אשר נ. קופ"ח של ההסתדרות, תק-מח 95(3), 240).

מהסכמת הצדדים, כאמור, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו טומנת בחובה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר", אלא לקבל מענה הולם למכלול הסיכונים והסיכויים העומדים בפניו.

7.לאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים (ראה רע"א 5192/01 די וורולי נ' הלין (תק-על 2002(1), 408)), ועיינתי בכתבי הטענות ובטענות הצדדים ובמסמכים שלפני, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק לחייב את המבקשת לשלם למשיבה סך של 1,800 ש"ח, כשסכום זה נכון להיום וכולל גם את הוצאות ניהול ההליך.

סכום זה ישולם בתוך 30 יום מקבלת פסק-הדין, אחרת יישא הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. בתוך תקופת 30 הימים לא יהיה פסק הדין ניתן לביצוע בהוצאה לפועל.

ניתן היום, י"ז תמוז תש"ע, 29 יוני 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: